בלוג

צ"ל מהו הקשר שבין רות לקבלת התורה?

דע, כי לאדה"ר היו ב' נשים: חוה א', וחוה ב'. וחוה א' היתה מבחינת הדינים הקשים ולכן נתאחז בה הסט"א עד שהפכה ממש להיות חלק ממנו והיא הנקראת לילי-ת.

ואמנם נתגלגל אדה"ר ביעקב אבינו, והוצרך לשאת ב' נשים אלו לתקנם. לאה כנגד חוה א', ורחל כנגד חוה ב'.

ודע דשתי אלו רומזות לב' בחינות השכינה, וכנגדם אנו עושים ב' תיקון חצות, תיקון לאה, ותיקון רחל. והנה לאה היא חלק העליון של השכינה כנגד העורף, ורחל כנגד החלק התחתון של השכינה.

ודע, כי רות וערפה הם מבחינה זו, ערפה מלשון עורף – כנגד לאה. ורות – כנגד רחל.

והענין כי השכינה היא בגלות במקום הסט"א כנודע, ואנו צריכים להוציאה משם. וכיוון ששתי נשים אלו בנות הגוים רומז לב' בחינות של השכינה בגלות, ולכן נשאום מחלון וכליון לנשים כדי לגירם ובזה תלוי גאולת השכינה, כי הם היו נשמות קדושות שלקחום הסט"א.

ואמנם להיות בהם חלק הסט"א התגבר היצה"ר על מחלון וכליון וחטאו ומתו כנודע.ולכן במיתתם אמרה להם נעמי שובו לבתיכם כי כנראה עדין לא הגיעה השעה לגאול השכינה מתוך הסט"א. ובאמת ערפה הפנתה עורף וחזרה לעמה, ורות דבקה בחמותה. ואמנם קבלה רות חלקה, וגם חלק ערפה נכלל ג"כ בה. וכ"כ הרב האר"י ז"ל וזה לשונו: ספר מאמרי רז"ל, מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו: נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב על רות "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה"... והם היו שתים נפרדות, וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. וכשנתקנה רות נתקנו ג"כ מחלון וכליון. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם. וכדוגמת רחל ולאה שהיו אחיות בני לבן, ונתגיירו, כך רות וערפה היו אחיות, ונתגיירו, ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ. עד כאן לשונו. עפ"י הקדמה זו נבוא לבאר ענין שבועות.

דע כי שבועות הוא סוד יחוד קוב"ה והשכינה, אמנם כדי להגיע לזה צריך להוציא השכינה מהגלות שהם הסט"א, ולטהרה ולקשטה שתהיה ראויה לכך, וכמו הכלה המתכוננת לחופתה, וזה הענין נעשה מפסח וספירת העומר והלימוד דליל שבועות (עיין בדף 3). ונתבאר כי השכינה כולה נרמזה ברות שנתגיירה, ונתקדשה עד שהיתה ראויה ואז לקחה בועז שהיה ראש הסנהדרין לאשה, ובזה נתקנה גם השכינה בבעלה, וע"י כך נולד משיח הוא דוד המלך שיגאל את ישראל.

וכתב בזוהר ח"א דף רטו/א: תנא אמר רבי שמעון, עתיד קוב"ה למיעבד לכל זכאה וזכאה חופה בירושלם, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, כד תיתוב מטרוניתא למלכא ועביד לה ארוסין, הדא הוא דכתיב צאינה וראינה וגו' ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו. אמן.