בלוג

יש לשאול מדוע עושה איתנו ה' ברית? וכן בהמשך הפרשה ...הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: וצריך להבין מדוע צריך להזהירנו לבחור בחיים וכי ראית אדם שבוחר במוות?

נאמר בפסוק מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב (איכה פרק ג לח) ופירש רש"י: אמר רבי יוחנן מיום שאמר הקב"ה (דברים ל') "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב" לא יצא רעה וטובה מפיו, אלא הרעה באה מאליה לעושה רע, והטוב לעושה טוב. הרי כי ענין השכר והעונש הוא באופן אוטומטי. ונבוא לבאר.

דע כי "זה לעומת זה ברא אלהים" פירוש שיש בעולם שתי בחינות:

• שר הקדושה – אלהים חיים.
• שר הטומאה - אלהים אחרים.

ושתיהם בבחינת אלוהות והשפעה. ומעליהם שולט הקב"ה.

ואמנם אין שליטתם יחד. אלא כאשר האחד שולט הרי השני מתבטל כחו, וכן להיפך. וזהו שדרשו (פסחים מב, ב) על הפסוק "אמלאה החרבה" (יחזקאל כו, ב) - שלא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. ולא תבנה ותכונן עיר ציון כי אם בחרבן האומות.

ודע כי צד הטומאה הוא נקרא "מוות" כי אין לו חיות משלו כי הוא צריך לקבל חיותו מהקדושה, ולכן נקרא יצה"ר כי מכשילם כדי לקחת מהם הקדושה שבהם.

והוא שר הגיהנם שלוקח מהם חלקי עברותיהם שחטאו בהם. ולכן נקרא רע ועצבות ומחסור.

ואמנם צד הקדושה נקרא "חיים" כי הוא מקור החיות והשפע הנותן חיים ונשמה. וממנו רק הטוב והשמחה והשפע.

והנה כאשר האדם עושה מצוות וצדקה וחסד - הרי שהוא מתחבר לצד הקדושה ומשפיע בו, ואז מקבל ממנו שפע וחיים ושמחה. וכאשר עושה עבירות מרחיק ממנו צד הקדושה, ואתו מתרחק ממנו השפע והחיות והשמחה.

נמצא שהאדם במעשיו הוא גורם להביא עליו ברכה או קללה. מוות או חיים. שפע ואו עוני. לכן באה התורה ואומרת ובחרת בחיים – צד הקדושה, שע"י כך תקבל שפע והצלחה.

וזהו "ובחרת בחיים" - פירוש שצריך האדם להתחבר במעשיו לצד הקדושה, לעשות צדקה וחסד, ותפילה תורה ומצוות. אך כאשר האדם לא עושה זאת הקדושה מסתלקת וממילא שורה הטומאה עליו. והטומאה היא הקללה והעונש כנ"ל.

ועיין באגדה דר"ה ט"ז א', "אמר הקב"ה, אמרו לפני מלכיות זכרונות שופרות, מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם. פירוש שע"י שתמליכוני עליכם תהיו מחוברים לצד הקדושה, אבל אם אינו ממליך הקב"ה עליו ממילא יכול הטומאה לשלוט בו. לזה תיקנו לומר המלך הקדוש, המלך המשפט, ואבינו מלכנו, והבן זה.

לכן עיקר כוונת האדם בר"ה תהיה להמליך הקב"ה עליו ומימלא יתברך בטובה.